יום של קרח 3.7.22

היום מחכים לנו שני יעדים ששניהם קרח. אנחנו באזור הדרומי מזרחי של איסלנד, אזור של גליישרים הסותמים כל ערוץ של ההר הגבוה והם נשפכים לים בדלתות ענקיות שקשה להבחין איפה הים ואיפה הנהר.

איך שיוצאים מהחניון יש מפל. חייבים לעצור אלא שהרוחות ממש חזקות. רצה למפל כי באמת מאד יפה - כמו מניפה נפתחת והרוחות מעיפות את המפל ואותי

דודי ומיכאל גם באו, רק שהם התעטפו חזק בגלל הרוח

 

 

עוד אתר על הדרך, המקום שבו גרים השדים והגמדים. מן הסתם, פרק במיתולוגיה הנורדית אבל אין שלט מסביר ומה שיש זה רק בדלי מידע מתיירים אחרים. לי זה הזכיר קצת את קירות בריכת המשושים.

 

עכשיו נוסעים לגליישר. כאמור, מסביב להר העצום הזה יש כמה וכמה גליישרים ואפשר לצלם על הדרך

 

היו שתי אופציות טיול, אחת לגליישר מישורי וקל ואחת למפל, קצת עליה. ממש קל לנחש מה בחרנו ויוצאים לטייל.

 

         מים זורמים מכל מכל נקיק בהר, פרחים נחמדים אפילו שזה רק עלה צבעוני והולכים.

                                        

אחרי חצי שעה הליכה הגענו לגליישר. האמת... ציפינו ליותר. ראשית הוא בכלל לא לבן. האבק השחור שנמצא כאן בכל מקום צבע אותו. שנית, הוא רחוק. הבטיחו שנוכל לגעת. 

 

היעד הקרחוני הבא הוא לגונה קרה במיוחד שצפים בה קרחונים. 

מטיילים לאורך הלגונה ורואים עוד ועוד פסלי קרח בורייאציות שונות

 

קרח ברור שהוא קר אבל הרוח... יותר קרה בהרבה. חודרת לעצמות ומקפיאה

הרוח מאד מאד חזקה. כשקבלנו את הקראוון הראו לנו את המפה של הרוחות והסבירו שאסור לקראוון לנסוע ברוח של מעל 15 מטר לשניה. עכשיו הקראוון ממש משייט על הכביש ואנחנו נכנסים לחניון הראשון על הדרך.

רק אחרי שהגענו והתמקמנו, והרוחות לא נרגעות, בדקנו בגוגל ולמדנו: 15 מטר לשניה = 52 קמ"ש ואנחנו נסענו ביותר מ 20 מטר לשניה = 70 קמ"ש. משוגעים, זאת המעטה.

גם בלילה המשיכו רוחות מטורפות. הקראוון רקד כל הלילה. בבוקר, מתייעצים עם הסוכנות, בגלל שבאוטו שלנו יש בעיה עם המעצור יד והבחור, מעבר להכוונה למוסך הנכון גם מרגיע ואומר שהרוחות ירגעו לקראת צהרים וככה עושים.