באוטובוס להרים

 טיול עם אוטובוס להרים. מי יודע למה לצפות, אז מתארגנים לכל הכיוונים - מכינים אוכל לכל היום, קפה, את הביגוד הכי חם שיש לנו ועוד מפה ומשם שלא יחסר חו"ח. תאמנו נקודת איסוף קרוב למלון ויצאנו לדרך. מזג האויר אפור ומטפטף לפעמים אבל למי איכפת, הארץ חמה. 

האזור שאנחנו נוסעים אליו נקרא Highland האזור הגבוה, צפונית מזרחית לריקיאוויק והאוטובוס לגמרי מותאם - הגלגלים יותר גבוהים ממני וככה גם העבירות. 

לכל אורך הדרך רואים את הנביעות המעשנות של המים החמים. הנהג/מדריך מספר שהמים הטרמיים מהווים שליש מהאנרגיה באיסלנד. מעבר לעובדה שמייצרים מהם אנרגיה, כאן אין צורך לחמם את המים בבתים. כל מה שצריך זה להוסיף להם מים קרים (וגם את זה יש בשפע) ולהזרים אותם למקלחת הביתית. מריחים את זה 😉 

הנוף פשוט יפה ועוד לא התרגלנו, אז מצלמים הרבה

עצירה ראשונה ואנחנו מול מפלים שנראים לנו עצומים. מתרשמים מהרעש, מהעוצמה, מצלמים מכל הכיוונים, רק בהמשך נגלה שהם מהקטנים יותר.

טיול קטן מסביב כדי לגלות שעכשיו האביב בשיא פריחתו

   

                  

בודקת גם מאחורי הסיבוב, איפה נשפכות כמויות המים העצומות האלה וקצת מתאכזבת לראות "סתם נחל", הלואי עלינו.

המדריך מבקש שנביט על הר הגעש משמאל, ואם נראה להבות אש וכאלה שנגיד לו.

בעצירה השניה מתחילים להבין את העוצמות של המים במדינה הזאת

                           

כאן הולכת לבדוק איפה זה מתחיל. בהחלט מרשים גם מלמעלה

 נקודה השלישית כבר אחרת - אגם בלוע הר געש בצבעים שמבלבלים את המצלמה. העולם באיסלנד הוא בדרך כלל אפור אז כנראה זה מה השתקף במים אבל באמת באמת שזה היה מין טורקיז שקשה למצוא.

בכל מקרה - חלק כמראה שהכל נשקף ממנה.

 

עם האוטובוס לעבר הנקודה האחרונה - נביעות של מים רותחים, ועל הדרך מרוויחים קסם של נוף. 

 

לפעמים מתקרבים לשלוגיות - פשוט יפה. חשבנו שאנחנו ממש גבוה והמדריך איפס אותנו, משהו בין 500 ל - 600 מ'

הגענו לנקודה הרביעית. יש ברכות של מים חמים אבל האתר רחוק מלהיות מזמין. השטח מבוצבץ לגמרי ומלא אוהלים, המלתחות אוי ואבוי ולא היה כתוב להביא בגד ים אז השכשוך בפלג החם ירד מהפרק.

 

נשארה רק ההצעה לטיול של שעתיים וחצי הליכה. מתלבטים עם נענים לאתגר ודודי מושך לצאת. התארגנות חפוזה של רגע אחרון ואנחנו בלחץ מסדרים את עצמנו תוך כדי הליכה כי הצעירים כבר יצאו לפנינו. המדריך מרגיע "לא משאיר אף אחד מאחור"

התחלת הטיפוס קשה ומאתגרת - עליה תלולה על סלעים חלקים כי כל הזמן יורד גשם אבל כמובטח, תוך דקות אנחנו למעלה והחלק הקשה ביותר מאחורינו. עוצרים לקחת נשימה, תמונה קטנה ובחזרה לשביל.  הצעירים שוחררו לרוץ קדימה ואנחנו מתקשקשים עם המדריך שלא משאיר מאחור. הוא מספר על צלילה באיסלנד - המים הכי צלולים בעולם ואנחנו על הים האדום עם האתרים הכי יפים בעולם 😊

הדרך עוברת בתוך השלוגיות, שכבר כמעט שחורות מרוב צועדים אבל האוירה... איזה כיף של אתגר. כשנגמרת הנשימה עוצרים לתמונה - יופי של תירוץ.

 

הנה הגענו ליעד. מקורות המעיין החם שמתרחצים בו למטה. עכשיו יש זמן להצטלם מכל הכיוונים והמדריך משקיע. אחת עם ההר

אחת מול העמק שנקרא העמק הירוק

הנה המקור לכל העשן והאדים המסריחים - צריך להפסיק לנשום כשמצלמים.

זהו... מתחילים את הדרך חזרה והיא ממש הרבה יותר קלה ולוקחת פחות זמן. דודי אומר בגלל הירידה. מגיעים לאוטובוס לקול תשואות החברים. כדי להמחיש את האתגר צריך להוסיף שכל הדרך ירד גשם והיינו לבושים חם מדי אז התיישבנו רטובים עד העצמות - הבגדים העליונים רטובים לגמרי מגשם ומבפנים אפשר היה לסחוט אותנו מזיעה.        חוויה, כבר אמרנו?! 

את הנסיעה חזרה עשינו מתוך שינה. מדי פעם פותחים עין תורנית כדי לראות שהנוף עוד יותר יפה אפילו.

      

לפי סיפורי המדריך, חוזרים בדרך אחרת. האוטובוס הגבוה חוצה בקלילות שלושה נהרות (כשאוכל אעלה את הסרטונים), עובר דרך אזור שהוא נוף ירח והסיפור הוא שזהו אזור אימונים של רכבי החלל של נאס"א.

לקראת עשר בלילה מגיעים למלון ויוצאים לצוד ארוחת ערב. מסתבר שרוב המסעדות נסגרות בעשר אבל מוצאים איטלקית שווה שמגישה לובסטר, כיאה לאיסלנד. איזה חגיגה!

יום ארוך ומלא אטרקציות הגיע לסיומו, רק שאין לו לילה. לקראת אחת בלילה מצליחה לקלוט את התמונה הזאת מחלון החדר. כששאלתי מתי חושך הסבירו שאין ממש חושך בעונה הזאת. בין אחת לשלוש בלילה, השמש יורדת, נוגעת בים ועולה חזרה, כך שלמעשה יש רק דימדומים - כמה יפה.

הולכים לישון עם התרגשות בלב - מחר מקבלים קראוון.