אקויריי - 8.7.22

 בוקר טוב ליום אפור וגשום. הרוחות בלילה חגגו על הקראוון אבל בבוקר יש גשם דק שמרגיע את הרוח. סיבוב קצר על החניון שישנו בו. מופתעים כל פעם מחדש. כאן המושג חניון נתפס במובנו המילולי - משטח אספלט עליו מסומנים קווים לבנים בלי מרווח בין מכונית אחת לשניה. פה ושם יש עמוד התחברות לחשמל.

 

החניון ממוקם על החוף והדשא מגיע עד למים, נפלא 

            

משטחי הדשא הם ענקיים, אפשר להקים אוהלים ואנשים אוהבים את זה - יש אפילו טיולים מאורגנים באוהל.

            

היעד שלנו היום הוא העיר הגדולה אקויריי (Akureyri) - בירת הצפון. עיר גדולה יחסית שהתאימה את עצמה לרוח התיירות המודרנית. בדרך, קופצים לעוד מפל - מפל האלים (Godafoss). למפל הזה זרק מנהיג נורדי את כל האלים האיסלנדים העתיקים כאשר הבין שלא יוכל להמשיך להתנגד לדת הנוצרית. לפי הסיפור אפשר לראות את האלים מסביב. כנראה כולם נשטפו כי ראינו רק את כמויות המים האינסופיות. 

 יש גם טיול לאורך הנהר ומהצד השני

הכל כזה רטוב. מי יבדיל אם בגלל הגשם או השפריצים 

מצד שני עוד יותר יפה אפילו, כי יורדים לנהר

                                      

הנה אקויריי. כמובטח, עיר חמודה ותיירותית בעליל. חנויות פתוחות ומזמינות, דוכני נקניקיות וכבישים מצויירים והכי חשוב, כניסיה מכובדת. מחנים לידה ויורדים לשוטט במרכז העיר.

                                                   

קצת קנינו (בעיקר צמר), קצת שתינו וקצת גם נשאר...   הוספנו חיוך איסלנדי קטן ועזבנו.

נכנסים למנהרה. היא לא הראשונה אבל בהחלט שונה ונותנת הזדמנות להכיר את הרוח האיסלנדית. המיוחד במנהרה הזאת שהיא ארוכה מאד ויש בה רק נתיב נסיעה אחד. אין מעבר לשתי מכוניות. עד כאן יש גם במדינות אחרות. במנהרה הזאת, יכולים להכנס משני הצדדים, אין רמזורים ואין שום הכוונה. מדי כמה מאות מטרים, יש מפרץ, הרכב מצד ימין יכנס למפרץ וייתן לרכב הבא ממול לעבור.

האמת, אותי זה ריגש. מנהרה שסומכת על טוב לבם של האנשים ומפני שיש מזה בשפע, אין צורך לנהל אותם ואפשר לחסוך הרבה כסף. 

                                             

הדרך מתגלגלת, אנחנו נוסעים לאורך הפיורדים הצפוניים ויורדים לעירה סיגלופורדור. מי יצליח לבטא או לזכור שם כזה, אבל מיכאל אומר שהיא מפורסמת בגלל ההרינג שלה ולדודי ישר נדלקות העיניים ואנחנו רצים לנמל לחפש.

                                          

מסתפקים בפיצה ואפרול שפריץ כי המסעדה שמגישה הרינג סגורה עכשיו. השמש יצאה, כל כך נעים בחוץ וזה מפצה על כל חסרון. 

ירידה קטנה מהכביש לטובת חוות סוסים. הופתענו איך התמזל לנו לפגוש ככה את הדבר האמיתי מקרוב. הגברת, בחורה נמרצת וחייכנית, מזמינה אותנו פנימה ומספרת לנו על החווה שלה ושל בעלה ועל הסוסים. איך הם מגדלים בחורף שער ארוך, כ 10 ס"מ שיוכלו לשרוד את החורף. בקיץ הם משמשים בעיקר לטיולי תיירים ונמצאים רוב שעות היממה בחוץ בדשא הצומח לרוב. גם בחורף הם בחוץ אבל אוכלים את הירק שקצרו מבעוד מועד וארזו היטב שלא ירקיב.

 כיף לראות איך היא משתלטת יפה על הסוסים. בכלל השיחה קולחת והיא מספרת איך מסתדרים בחורף הארוך וצוחקת עלינו, אחרי שביררה מאיפה אנחנו, שהם מסתדרים עם החורף כמו שאנחנו מסדרים הקיץ החם שלנו.

 

יש המון סוסים, הם חיים 30 שנה בממוצע, לכולם יש שם והיא מכירה היטב כל אחד מהם בשמו. יופי של ביקור הרווחנו. 

                                         

עוד יום הסתיים וכבר מתחילים להרגיש איך הטיול הולך להגמר.