לוויתנים בהוסאוויק 6.7.22

חנינו בעיר הגדולה אגילסטדיר לכבוד המוסך, אליו אנחנו צריכים להגיע מחר בבוקר וכך היה. דודי מסביר את הבעיה עם מעצור היד. הבחור, איש גדול במיוחד מתיישב על כסא הנהג, מושך את המעצור ואומר: כן, רואה שיש בעיה אבל לא אוכל לטפל בה עכשיו, תצטרך להסתדר עם זה. דודי עבד מאד קשה אחר כך לשחרר את המעצור. פה ושם תיקון קוסמטי אם כבר הגענו למוסך וממשיכים להוסביק (Husvik). עיירה נחמדת, שלכאן מיכאל אומר, הגענו כדי להרגיע. אז יוצאים לטיול שבת ברחובות. 

ראשון פגשנו מגרש כדור עף חופים. צחקנו כי החול שחור אבל שלחנו לאורי, אולי יתחשק לו לבוא. הוא מוסר שמוותר כי הרשת נמוכה

 

המוזיאון יפתח עוד שעה אז יורדים לכיוון הנמל. עוברים בדרך על פני הכניסיה שנראית חביבה

 

ומגיעים לנמל.

 

 

ליד השלט הזה המספר משהו בענין המגדלורים, שומעים עברית. שני משפטים והחברה שואלים אם נפגש בשיט לצפיה בלוויתנים. 

                          

זהו, לנו כבר יש כרטיסים. בודקים אם גם הפופקינים ירצו להצטרף, אך לא. שמחה להרפתקה שנקרתה בדרכנו, מתפנה לשאר הדברים שאפשר לעשות בעיר כי יש זמן. רצינו לשוט גם לאי של הפאפינים שזה ממש עכשיו אבל הכל כבר מלא ונשאר רק מקום ללוויתנים יותר מאוחר. 

דבר ראשון ארוחת בוקר. שוב אנחנו במסעדה אוטנטית חמודה מאד. הן גם בד"כ ממש קטנות. מגישים כאן לאפה ממולאת בארוחת בוקר אמריקאית לכל דבר - ביצה, ביקון וכו'. נחמד איך העולם מתערבב. 

מכאן קפיצה קטנה למוזיאון שכבר פתוח בשבילנו. שוב אכזבה קטנה, בעיקר איך חיו כאן לפני 100 שנה, אולי 200, בלי ויקינגים. התלהבתי מכלי הנגינה שלהם.

 

 

הסרטנים שלהם ממש מפחידים. שני שיברים כל אחד. רק בטוח שזאת לא היסטוריה, הם עוד ישנם.

 הסירות נראו ממש קליפת אגוז בשביל הים הקפוא והרוחות האיומות כאן. כנראה יש סיבה שהאיסלנדים כאלה גדולים וחזקים.  ראינו סרטון שמראה איך באמת דגו לפני 100 ו 200 שנה. הרבה יותר מפחיד וקשה ממה שדמיינו.          

                                         

סופסוף הגענו לדבר האמיתי ויוצאים לשיט. תחילה צריך ללבוש את חליפת הקרב, מי יודע למה היא נחוצה.

 

 הפלגה של קרוב לשעה. שמש זורחת והים הכי כחול שראינו

פתאום זה מתחיל. הקפטן מזמין אותנו להסתכל לכיוון שעה 5, אחר כך לשעה 7 ומשם התבלבלו השעות. לפי הקפטן, יש מסביבנו כ 12 לוויתנים, נושפים, מרימים זנב או חושפים שיניים. מחול לוויתנים לכל דבר. ההתרגשות בשמים. אמנם כבר יצאנו לשייט מסוג זה יותר מפעם אחת אבל תמיד הצלחנו לראות בקושי גב מרחוק רחוק. כמות כזאת ועוד מקרוב כל כך שלפעמים אנחנו מצליחים לראות לי האוניה מתחת למים, מי יאמין. גם הקפטן התרגש ואמר שעוד לא נתקל בקבוצה גדולה כל כך.

בהתחלה ניסיתי לצלם תמונות והצלחתי לתפוס זנב בקושי.  

בעצתו של דודי עברתי לוידאו ומשם כבר יש תיעוד יותר אמיתי

איזו חגיגה. פשוט תענוג. בדרך בחזרה מכבדים אותנו בשוקו חם עם סינמון רול (לא היה ויכוח של מי יותר טוב). עכשיו יש זמן להביט על הנמל מהצד היותר יפה.

 

 בירידה למזח תפסתי עוד מדוזה רוקדת לסיום שייט נפלא ויום כיפי